מהי צניחת עפעף בילדים-פטוזיס מולד?

פטוזיס הינו מונח רפואי המתאר מצב של החלשות וצניחת העפעפיים העליונים. במקרים מתונים של פטוזיס יהיה העפעף העליון רפוי מעט, ובמקרים חמורים יותר נראה צניחת עפעף המכסה באופן חלקי את האישון בדרגות שונות, גורמת לפגיעה בשדה הראיה ובאיכות הראיה ומהווה מטרד רפואי וקוסמטי כאחד.

צניחת עפעף מולדת, פטוזיס מולד, נגרמת לרוב כתוצאה מהתפתחות לא תקינה של השריר האחראי על הרמת העפעף, הנקרא שריר הלבטור (Lavator) תופעה זו יכולה לקרות בעין אחת בלבד, או בשתיהן. בד"כ צניחת עפעף בילדים מולדת הינה בעיה רפואית היכולה להשפיע על התפתחות הראייה.הפתרון לבעיה כירורגי, ניתוח עפעפיים, פטוזיס, שמטרתו הרמת העפעף הצנוח הנעשית בד"כ ע"י שחזור שריר הלבטור במידה הדרושה לתפקוד העפעף בצורה יעילה והקניית קונטור ותוצאה קוסמטית מקסימאלית.

גורמים ובעיות בפטוזיס מולד:

צניחת עפעף בילדים גורמת להפרעה בשדה הראייה ומהווה בעיה רפואית ואסתטית שבמידה ולא תטופל עלולה לפגוע בתפקוד היום יומי של הילד ובהערכה העצמית שלו. פטוזיס מולד נגרם לרוב כתוצאה מהתפתחות לא תקינה של השריר האחראי על הרמתו של העפעף, הנקרא שריר הלבטור (Lavator). סיבי השריר פגומים מלידה כך שהיכולת של השריר לפעול ולתפקד מוגבלת.

כתוצאה מפטוזיס מולד עלולה להתפתח עין עצלה (Amblyopia) או פזילה ובמקרים רבים יש צורך בבדיקה נוספת של רופא עיניים המומחה בתחום. קיים מצב בו יכולת הראייה של העין לא התפתחה באופן תקין בשנות חייו הראשונות של הילד, העיניים אינן מיושרות ובעלות נטייה לשוטט. בנוסף יתכן טשטוש ראייה, ליקויי ראייה (Astigmatism).

על מנת לפצות על התופעה בתפקוד היום יומי, כתוצאה מפגיעה בשדה הראיה המופחת, מתפתחת אצל ילדים עם סממני פטוזיס משמעותיים נטייה להטות את ראשם אחורה, או להרים את הגבות בכדי לגרום למפתח עין גדול יותר. תנוחה לא טבעית זו של הראש והצוואר כתוצאה מצניחת העפעף, גורמת לכאבים, בעיות בצוואר ואף עלולה לפגוע בהתפתחות תקינה של שרירי הצוואר והגב.

כיצד נטפל בפטוזיס מולד?

פטוזיס מולד הינה בעיה רפואית הדורשת תיקון. חשוב ביותר שהילד הסובל מצניחת עפעף בילדים ייבדק על ידי רופא עיניים אוקולופלסטיקאי, על מנת לקבוע אם יש צורך רפואי בניתוח ואת דחיפותו. בבדיקת הרופא תיבחן טיב ראייתו של הילד ויקבע אם יש צורך במשקפיים. הרופא ימדוד את גובה העפעפיים ואת חוזקו של שריר הלבטור האחראי על פעולת פתיחת העפעף. במידה והעפעף חלש באופן שצניחת העפעף משפיעה על ראייתו של הילד, יהיה צורך לערוך ניתוח. במידה ולא קיימת השפעה על ראייתו של הילד, יש לבצע בדיקות תקופתיות על מנת לבקר את השינויים במצב.

כאמור, הבעיה בהתפתחות שריר הלבטור יכולה להיות במידה קלה עד קשה וסוג הניתוח מותאם לחומרת הפגם בהתפתחות השריר ולחומרת צניחת העפעף. במקרים השכיחים ביותר במידה שהפטוזיס קל עד בינוני מקצרים את השריר הפותח את העפעף ותופרים אותו. במקרים שכיחים פחות, כאשר מדובר בחוסר התפתחות של השריר באופן שכמעט ואין סיבי שריר בעפעף, ניתן לבצע ניתוח המקשר ישירות בין העפעף לגבה, בדרך זו פעולת העפעף נשלטת ע"י הגבה. לראשונה בארץ ביצע ד"ר בריסקו ניתוח ייחודי, שבו ניתן לכייל את גובה העפעף לאחר הניתוח ע"י קשירה בתפר שמחזיק את הרצועות המקשרות את העפעף עם הגבה. שיטת הניתוח החדשנית פותחה בארה"ב ומקובלת במדינות שונות בעולם.

מהלך ניתוח לתיקון צניחת עפעפיים (פטוזיס מולד):

רופא העיניים המנתח יבחן את מצבו של שריר הלבטור. במידה והשריר חזק מספיק על מנת לבצע את פעולת פתיחת וסגירת העפעף, יכול הניתוח לתיקון צניחת העפעף להסתכם בהידוק השריר במידה הרצויה ומיקום העפעף בגובה הרצוי.

במקרים מורכבים יותר, כאשר שריר הלבטור חלש במיוחד יתבצע ניתוח לתיקון צניחת העפעף בו יקשר המנתח ישירות בין העפעף לגבה על מנת ששרירי הגבה יבצעו את ההרמה. במהלך הניתוח מבצעים חתך קטן מעל הגבות ובשולי העפעפיים. דרך החתכים הללו, מחדירים רצועה קטנה של רקמה אנושית או חומר סינתטי שמקשר בין העפעף לגבה. הרצועה מהודקת על מנת להציב את העפעף בגובה הרצוי. חתכי העפעף נרפאים מעצמם, כאשר את החתך שמעל הגבה סוגרים באמצעות תפרים מתמוססים.

ד"ר בריסקו ממליץ ומשתמש ברוב הניתוחים ברקמה אנושית, רקמה אוטולוגי (Autologou). את הרקמה ניתן לקחת משני מקומות בגוף, מקובל להשתמש ברקמה הנמצאת בקרבת שריר הירך ונלקחת מגופו של המטופל או מתרומת רקמות הנקראת Fascia Lata, אצל ילדים מתחת לגיל חמש אין אפשרות לשימוש ברקמה שלהם האזור זה מכיוון שהרקמה אינה מפותחת דיה. במקרים כאלה, תילקח רקמה מאחרי קו השיער באזור הרכה מעל האוזן Fascia Temporalis .

לשימוש ברקמות מגוף המנותח או מתרומת רקמות יתרונות וחסרונות. בשימוש ברקמה עצמית נקלט השתל כמעט באופן מיידי וסכנת סיבוך זיהומי נדירה ביותר. יחד עם זאת זמן הניתוח בו המטופל נמצא תחת הרדמה וכן את משך ההחלמה ואי נוחות לאחר הניתוח מתארך. שתל שנלקח מהירך משאיר צלקת של כ 5 ס"מ, שתל שנלקח מהרכה ישאיר צלקת קלה אך זו לא תראה שכן השתל נלקח מאחורי קו השיער וההחלמה קלה יותר. יש לציין שההחלה אצל ילדים מהירה יותר מאשר אצל מבוגרים. לעומת זאת בשימוש בשתל טבעי מתרומה או שתל סנטטי, הסיכויים לדחייה ע"י הגוף והופעת זיהומים גדולים יותר מאשר בשתל שנלקח מהגוף. דחיית שתל וזהום תגרום לפצעים כרוניים קשים בעור ויכולה אף להגיע למצב שיש צורך בניתוח להוצאת השתל.

בטכניקה המאפשרת כיול הגבה לאחר ניתוח לתיקון צניחת העפעף, נתפרת הרקמה ה Fascia Temporalis לטרסוס של העפעף ושתי רצועות מועברות לגבה כאשר יש מנגנון עם תפרים שמאפשר לכייל את גובה וקונטור העפעף. למחרת הניתוח בודקים את הילד/ מטופל ומכיילים את העפעף במידת הצורך. את הכיול יש לבצע ב 48 השעות הראשונות לאחר הניתוח, לאחר מס' ימים מוציאים את התפרים.

מטרתו העיקרית של ניתוח הפטוזיס בילדים היא תיקון צניחת העפעף ע"י הרמת העפעף העליון באופן המאפשר יצירת שדה ראייה שלם וסימטרי בהתאם לעפעף העליון השני ויכולות ראייה נורמאליות. הניתוח לתיקון פטוזיס מולד יחשב כניתוח רפואי לכל דבר, הניתוח מתבצע בילדים בהרדמה כללית ומוכר בסל הבריאות.

לאחר ניתוח לתיקון צניחת עפעפיים (פטוזיס מולד):

בניתוח שבוצע בטכניקה של חיבור העפעף לגבה, תבוצע בדיקת הערכה של יכולת הראייה, גובהו של העפעף ומצב החתכים ביום הראשון שלאחר הניתוח. במהלך הבדיקה, יינתנו הנחיות בנוגע לאופן הטיפול באזור הניתוח, כגון מריחת משחה אנטיביוטית על החתכים מספר פעמים במהלך היום ושמירה על ניקיונו של האזור. בדיקת הערכה נוספת תבוצע, לפי הצורך, כשבוע שבועיים לאחר הניתוח.
לרוב, לאחר מספר שבועות, "מתיישב" העפעף בגובהו הרצוי. יש לעקוב אחרי התקדמות ההחלמה ולקבוע את תוצאות הניתוח כשישה שבועות מיום הניתוח. במידת הצורך, ניתן לבצע התאמות נוספות על מנת לשפר את מיקום העפעף.

הערה כללית: ברוב המקרים ניתן להשיג תוצאה תפקודית וקוסמטית טובה אך מאחר ומדובר ברקמה פגומה מולדת בו מצב השריר הוא א-נורמאלי חשוב להבין שלא תמיד ניתן לקבל תוצאה אופטימאלית בה העפעף יתמקם ויתפקד בצורה מושלמת לחלוטין.

על ילדים בעלי פטוזיס מולד, להיבדק תקופתית אצל רופא העיניים, לפני כמו גם לאחר הניתוח. בדיקות אלו מטרתן לוודא את התפתחותה התקינה של יכולת הראייה.